ד"ר דן ערב, ראש מסלול פרסום ותקשורת שכנועית במסלול האקדמי המכללה למינהל, אומר כי השיווק החברתי לא צרך להיות בזירה של הרחמים וליצור רגשות האשם, אלא להגיע לעולמות של הבידור.

"ברמה הראשונית, ללא ציניות", הוא אומר, "חשוב לבוא ולומר: אם באה חברה הוגנת ותורמת את חלקה למען הכלל - אין דבר נאצל מזה. היו וקיימות חברות כאלה. לצערי, זה לא המצב כאן: אני רואה את מה שקורה היום, ויש לי טעם מר בפה."

מנכ"ל מידות, דובי ארבל, טוען כי בעיקר בתקופה זו של השנה, ניכר כיצד העובדה שישנן עמותות רבות העוסקות בתחומים דומים או זהים (למשל חלוקת מזון) פוגם ביעילות ובשירות הניתן לאוכלוסייה הנזקקת.

"להתמזג? אבל אנחנו לא עסק", כך השיב לי מנהל אחת מהעמותות הגדולות בישראל, כאשר שאלתי אותו האם כדאי שהעמותה שהוא מנהל תתמזג עם עמותה אחרת אשר פועלת באותו התחום.לתומי סברתי כי איחוד העמותות יאפשר למקסם השפעתן החברתית ולהועיל למוטביהם.בישראל רשומות כ- 30,000 עמותות (מחציתן פעילות) ו- 1,600 חדשות נרשמות מידי שנה. בשנתיים האחרונות הוגשו רק שתי בקשות למיזוג עמותות. האם לא כדאי לשקול מיזוג של חלק מהעמותות ובכך, אולי, להשיג תשואה חברתית גדולה יותר?

צמיחת המגזר השלישי מגדילה את התחרות על כל "כיס". נקודה זו מתחדדת נוכח המשברים הכלכליים המתרחשים מאז 2008, ולכן התחרות היא, בין השאר, בין הצרכים היהודיים המקומיים בארה"ב לבין צרכים יהודיים גלובליים.

ראיון עם הוברט לואן – נשיא קרן רש"י; מאמר של אורן מג'ר שהתפרסם בדה- מרקר ב- 16/7/2011

הנה שאלה שעשויה להופיע במבחן הבגרות הקרוב בהיסטוריה של עם ישראל: מהי החולייה המקשרת בין הכור בדימונה, ארגון כי"ח (כל ישראל חברים, או אליאנס בשמו הצרפתי), רשת אורט וקרן רש"י? התשובה היא משפחת לוואן: במשך 150 שנה יוזמים בני המשפחה הצרפתית העלומה פעילות למען העם היהודי ותושבי ישראל, שמשלבת יזמות חברתית ופילנתרופיה בהיקף המוערך בחצי מיליארד דולר בתרומה ישירה וסכום דומה בגיוס משאבים נוספים.

מאת: גיא אברוצקי – לשעבר מנכ"ל עמותת נובה

המאמר של גיא אברוצקי מתפרסם בהמשך למאמר שהתפרסם באתר לפני כשבועיים -  האם מנהלי חברות מוכשרים יותר ממנהלי עמותות? המאמר התפרסם במקור בבלוג של אלי הורביץ "הדור הרביעי".

מאמר של ירון אדל - רכז התוכנית הירושלמית ליזמים חברתיים של ארגון PresenTense – שהתפרסם ב- The Marker ב- 26/5/2011

עד לא מכבר, עוררה המילה "הערכה" אצל רבים במגזר החברתי, התנגדות מסוימת. הערכה, שהינה התהליך שבו בוחנים האם תכנית חברתית הצליחה לממש את מטרותיה החברתיות, נתפסה כאיום וכביקורת. היא התחברה לדיווח לתורמים, למשהו שנכפה מבחוץ ועוררה טיעונים שונים למה לא לקיים אותה החל מ"אין לנו זמן וכסף להערכה" ועד "את מה שאנחנו עושים לא ניתן להעריך".

המאמר דן ברישומו של מוסד ללא כוונת רווח כחברה זרה לתועלת הציבור. מדובר בצורת רישום שלא רבים מכירים. מצאנו לנכון להביא בפניכם את המשמעויות שלה, שכן אנו מאמינים שיש בה כדי לפתוח צוהר לחשיבה חדשנית בהתנהלותן של עמותות ומלכ"רים זרים בישראל ויתכן גם פתיחת פתח לשיטות עבודה חדשות של עמותות המבקשות לפעול בחו"ל בכלל ובארה"ב בפרט.

תגובה למאמר  "התועלת החברתית של חברות עסקיות נובעת מכך שהן רווחיות"

חברה עסקית צריכה לספק תשובות תקופתיות לשתי שאלות:

1.       האם כדאי לבעלים להחזיק בחברה?

2.        האם כדאי לקהילה באמצעות הרשויות המוסמכות להרשות לחברה  להתקיים בכלל, ועד כמה מגיעה תרומתה לקהילה?

כדי לענות על השאלות האלה צריכים להגדיר אמת מידה, ואת התשובה המספרית לפרסם. אם התשובה אינה חיובית לאחת משתי השאלות אז יש בעיה עם החברה.

הספרות שעוסקת במגוון הביטויים של עירוב עסקי-חברתי כמעט ללא יוצא דופן מציגה אותם בנימה בלתי מבוטלת של אופטימיות. הם מוצגים כישועתם של ארגונים ללא כוונות רווח בעת נסיגה בפילנתרופיה ולנוכח קיצוצים בתמיכת הממשלה, כפתרון לבעיות של תעסוקה, כפתרון לבעיות של ניהול ואחריותיות בקרב ארגוני המגזר השלישי, ועוד. לנוכח כל אלה, נראה שיש לארגונים אלו ולאסטרטגיות אלו הרבה מה להוכיח. אולם ישנם גם קולות שטוענים שיש צורך לבחון באופן ביקורתי את המגמה האופניתית של החדרת מודלים ותפישות עסקיות לארגוני המגזר השלישי, שביטויה החד ביותר הוא צמיחתם של העסקים החברתיים, על השלכותיה הארגוניות, החברתיות והפוליטיות האפשריות. לכל הפחות, יש להתייחס למספר בעיות, ארגוניות וניהוליות, תיאורטיות ומושגיות, כאשר מתייחסים לתופעות אלו, וכאשר שוקלים מה הם התכנים והערכים אותם יש לכלול בתכניות להכשרת מנהיגים עתידיים לחברה האזרחית.

תרגום לעברית של דבריו של דיויד לוקי מנהל מחלקת שירות לארגונים בנציבות ארגוני הצדקה של אנגליה ווויילס במסגרת הכנס השנתי של ארגון המבקרים העצמאיים במגזר ארגוני הצדקה/המגזר השלישי באנגליה שנערך ביורק ב- 24 ביוני 2011. (תורגם ע"י דר' ניסן לימור והתפרסם בפורום ון ליר למגזר השלישי). למסמך לחצו כאן

"..כתוצאה מבורות זאת החלטתי לעשות את הדבר הטוב ביותר שנראה לי – למצוא ארגונים שמפעילים תכניות טובות, ושעוסקים בתחום שמעניין את הקרן שלי, ולתת להם כמה שיותר כסף. השיטה הזאת עבדה עבורנו עד כה, וגם היום עיקר המימון שאנחנו נותנים לעמותות הוא באמצעות מענקים לא מיועדים."..
מאמר של קווין סטאר – מנכ"ל קרן מולאגו – שהתפרסם ב- Stanford Social Innovation Review  ב- 3/8/2011

מאת: עו"ד ירון קידר- שותף במשרד בוגט-קידר ולשעבר ראש רשות התאגידים. 

לאחרונה התפרסם כי מפעל הפיס מבקש להאבק בקביעתו של רשם ההקדשות כי הוא בגדר חברה לתועלת הציבור הנתונה לפיקוח רשם ההקדשות ובכלל זה לעניין שכר יושב הראש כאשר כיום מכהן בתפקיד זה האלוף (במיל) עוזי דיין (ראו כתבתו של יהודה שרוני).

על פי הפרסום טוען מפעל הפיס כי "על־פי חוות דעת משפטיות מפעל הפיס איננו חל”ץ. ההגדרה של חל”ץ תקפה לגבי עמותות המגייסות תרומות, ואילו מפעל הפיס לא עושה כן, להפך - הוא משקיע את כל רווחיו בפרויקטים לטובת הציבור"  .עלינו לקבוע המדובר בנימוק שאיננו מבוסס על החוק ויתרה מכך הוא מבלבל בין חברות לתועלת הציבור לעמותות ולקבלת תרומות באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הדין החל אל ארגונים ללא כוונת רווח.

מאת דניאל סטיד – שותף בחברת הייעוץ ברידג'ספאן מאמר שהתפרסם באתר של חברת ברידג'ספאן

ארגוני רווחה בארה"ב חשים היטב את המשבר הכלכלי שמביא לקיצוצים תקציביים ולפגיעה בהכנסותיהם. כיצד יכולים ארגוני רווחה להתמודד עם ירידה בהכנסות? הפתרון המקובל שמוצע לעמותות הוא לגוון את מקורות ההכנסה שלהן. אמנם פתרון זה נשמע טוב בתאוריה, אולם הוא לא בהכרח הפתרון הנכון. 

לשכות מסחר עירוניות שמנסות למשוך עסקים לערים שלהן, מדפיסות בדרך כלל חוברות יפות שמסבירות מדוע אותה עיר טובה לעסקים. בדרך כלל חוברות אלה מציגות את ההטבות שעסקים יכולים לקבל באותה עיר ואת הקרבה שלה לאמצעי תחבורה (רכבות, נמלים, שדות תעופה וכיוב').

במאמר שפורסם במעריב מסביר אלי מלכי שהיזמות העסקית במגזר השלישי היא אמנם נושא אופנתי, אבל כדאי לפתח ציפיות ריאליות, לדעת את הסיכונים הכרוכים במיזמים כאלו, להתמקצע ולרכוש כלים מתאימים.

השכפול של מודלים חברתיים מקומיים בתוך זירה גלובלית נראה טבעי בעולם שבו הולכים ומיטשטשים הגבולות הכלכליים, חברתיים והתרבותיים. אם ניתן להעביר מוצרי טכנולוגיה ושירותים ממדינה למדינה, מדוע שלא נוכל לעשות זאת עם מודלים חברתיים וכלכליים?

לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני הכנסות והוצאות מלכ"רים בשנים 2010-2007. נתונים אלה מבססים את הקולות העולים בשנים האחרונות על כרסום ניכר במשאבי ארגוני המגזר השלישי.

נתוני שנת 2010 מצביעים על הוצאה כוללת של מגזר המלכ"רים בהיקף של כ-108 מיליארד ₪, המהווים כ-5.8% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), ומשקפים גידול של ההוצאות בשיעור של  8.1% לעומת שנת 2009. מול אלה עמדו הכנסות המלכ"רים על 104 מיליארד ₪ בלבד, המשקפים גידול בהכנסות בשיעור של 5.4% לעומת שנת 2009.