מנתוני הלמ"ס עולה כי הישראלים תרמו בשנת 2011 כמיליארד ש"ח:  526 מיליון ₪ תרומות התקבלו מ- 9,799 עסקים, ו- 490 מיליון ₪ מ-65,769 משקי בית.
רק כ- 10% מן התרומות שהתקבלו בארץ מדווחות לצורך קבלת זיכוי ממס הכנסה. 

הרוב המכריע של התרומות הן תרומות שמתחת ל-10 אלף ₪ בשנה (71% מתרומות עסקים ו – 89% מתרומות משקי בית). סך התרומות הגבוה ביותר התקבל מתרומות שמעל 1 מיליון ₪ ונתרם על יד פחות מ- 1% מן התורמים. כך, 56% מתרומות עסקים נתרמו על ידי 0.9% מהתורמים העסקיים, ו- 26% מתרומות משקי בית נתרמו על ידי 0.2% מן התורמים היחידים.

בדיונים שנערכו בין הצוות המקצועי של מנהיגות אזרחית וסגן החשב הכללי יאיר טל ושולי צבי, רכזת משרדים חברתיים בחשב הכללי סוכם על ביטול התיקון לתקנה 30/3 הקובעת סף חצי מלש"ח כתנאי לקיום מיזם משותף עם המדינה; הקלה בתשלומים בכדי לאפשר לעמותות תזרים מזומנים נאות והוגן; הכרה בתרומות או התחייבות לתרומות כולל "שווה כסף" בתנאי שהם מופיעים בדוחו"ת הכספיים של הגוף איתו מתקיימת ההתקשרות (האלכ"ר).

בנוגע להוצאות הנהלה וכלליות לעמותות נתמכות –   התקבלה החלטה להכיר באחוזים השונים רק עפ"י התוספת השולית. החלטה תהפוך בזמן הקרוב להנחיה מחייבת במסגרת נוהל שר האוצר המתוקן.  עוד יקל הנוהל על עמותות קטנות במחזור שנתי של עד 300,000 ₪ כך שבהן יוכר שכר המנכ"ל כמנהל פרויקט ולא כחלק מהוצאות הנהלה וכלליות. כמו כן סוכם כי לאחר שנה תיבחן האפשרות להעלות את רף המחזור של עמותה המאפשר לה לא להכניס את שכר המנכ"ל להנהלה וכלליות.

המטרה הראשית של הצעת החוק של חברי הכנסת ציון פיניאן ואלכס מילר היא עיגון של מעמד החברה למתנ"סים מרכזים קהילתיים בישראל בע"מ (חל"צ) כך שתובטח הקצאת משאבים רציפה לפעילות מתמשכת ושוטפת של החברה.                                      

בספרו The Future for Investors מציג ג'רמי סיגל – פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת וורטון – את החברות שיצרו את הערך הגבוה ביותר לבעלי המניות שלהן. סיגל בדק את כל החברות שנכללו במדד SP500 (מדד מניות שכולל את 500 החברות הגדולות ביותר בארה"ב) החל מהשקת המדד ב- 1957 ועד סוף שנת 2003.

מהנתונים שפורסמו ב'סקירת השירותים החברתיים 2010' שפרסם המשרד עולה כי 716 אלכ"רים קיבלו תקציב ממשרד הרווחה בשנת 2010 מהם, מ-627 נרכשו שירותים, 126 קיבלו תמיכה, 45 קיבלו הקצבה (קרן 30%). 134 קיבלו הקצבה מקרן הסיוע. 65% ( 411 ) מהאלכ"רים המספקים שירותים למשרד מקבלים מימון של פחות ממיליון ש"ח. ל- 35% ( 216 ) מהאלכ"רים הועברו סכומים ממיליון ועד 77 מיליון. ש"ח

 אלי מלכי

בכנס תבונה שנערך בתחילת חודש ינואר עסקו חלק מהדוברים בפאנל בניהול מוכוון מטרות. יעל שלגי מקרן יד הנדיב ציינה כי ישנה הזדמנות למגזר השלישי, כאשר הוא מתחבר וממוקד בתוצאה, והשאלה היא  מה צריך לעשות ולבנות בארגון בכדי לבצע טוב.
זוהי כמובן "שאלת המיליון דולר". בעוד שרוב הארגונים לא מתקשים להגדיר את המטרות שאותן הם רוצים להשיג, סוגיית המדידה היא אתגר קשה להשגה. ראשית, קיימות בעיות מדידה אובייקטיביות שמקשות על מדידה נכונה של תוצאות בתחום החברתי. 

הרגולטורים ויעל שלגי מקרן יד הנדיב שהשתתפו בפנל המסכם של כנס תבונה ערכו חשבון נפש לגבי ההתנהלות הפיננסית והניהולית של העמותות, כפי שהן נראות מנקודת מבטם.

לצפיה בדיון לחצו כאן

בפנל השתתפו מר נחום איצקוביץ, מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מר משה סימן טוב, סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר,מר יאיר טל, סגן בכיר לחשבת הכללית במשרד האוצר, מר אהוד פראוור, ראש האגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה וגב' יעל שלגי, סמנכ"ל למידה ואסטרטגיה ארגונים ביד הנדיב.

העמותות הנזכרות בידיעה של כלכליסט בנושא הן: המשמר החברתי בכנסת" "הסדנה לידע ציבורי","התקציב הפתוח" ו"כנסת פתוחה".

את התנועה הקימו ביחד עם דפני ליף עו"ד גליה שמילוביץ' גרינגרד ולאה מילר פורשטט. התנועה, שנרשמת כחל"צ, תנפיק  7 מיליון מניות (כמספר התושבים) במחיר של 20-40 ₪ למניה. במסגרת התנועה החדשה, יקיימו אנשיה קונגרסים חברתיים בכל הארץ, יוקם משרד לתקשורת חברתית שישרת את כל גופי המחאה, יקודמו הצעות החוק במושב הכנסת הנוכחי, ויקודמו הצעות חוק לדיור בר השגה ודיור ציבורי.

בין השאר, במסגרת ההצעה נקבע כי מלכ"רים ומוסדות כספיים יחויבו בהגשת דוח מיוחד לא רק על רכישת טובין וקבלת שירותים מעוסק, אלא גם על רכישת מקרקעין מעוסק.

במאמר שהתפרסם לפני כשנתיים, טענו פרופסור הלל שמיד ואבישג רודיך – מהמרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל – שהמשבר הכלכלי הוא הזדמנות לצמצם את גודלו של המגזר השלישי בישראל:

"המשבר עשוי גם להניע ארגונים להעריך מחדש את התכניות והמיזמים שלהם, להתארגן מחדש ולאמץ שיטות ניהול חדשניות בתוך צמצום וביטול תפקידים לא חיוניים. על הארגונים ללא מטרת רווח ליצור בריתות עם ארגונים אחרים ולפעול לצמצום ולביטול כפילויות ומיותרויות שליליות. במצב הנוכחי, המגזר השלישי בישראל גדול מדי. שותפויות ובריתות יאפשרו לצמצם את הוצאות התקורה ולקיים מערכת יעילה, פשוטה ורציונלית יותר”. 

פיטר דרוקר – האיש שנחשב כאבי תורת הניהול המודרנית – כתב לפני יותר מעשרים שנה מאמר בשם: “מה יכולים עסקים ללמוד מארגונים ללא כוונת רווח". במאמר זה מתייחס דרוקר גם לסוגיית הניהול הפיננסי בעמותות וכותב את הדברים הבאים: “ככלל, ארגונים ללא כוונת רווח מודעים לכסף הרבה יותר מאשר מקביליהם במגזר העסקי. הם מקדישים תשומת לב רבה לנושאים כספיים מכיוון שהכסף תמיד נמצא במחסור וקשה מאוד לגייס אותו."

כיועץ פיננסי שעובד הן עם עמותות והן עם עסקים, אני יכול להעיד שתשומת הלב לניהול הפיננסי רבה יותר בעמותות מאשר בעסקים קטנים ובינוניים

השבועון האנגלי ECONOMIST פרסם לאחרונה מאמר שעוסק באחת הבעיות המרכזיות של המחקר בתחום הניהול, המכונה על ידו "הקנאה-בפיזיקה" (Physics-Envy). הבעיה, טוען מחבר המאמר, היא שחוקרים בתחום הניהול מנסים לנסח חוקים כלליים שמתאימים לכל מצב, באמצעות ניתוח סטטיסטי של נתונים – בדומה לחוקי הפיזיקה. בעיה זו איננה ייחודית למחקר בתחום הניהול והיא מאפיינת עוד תחומים במדעי החברה. אולם בעוד שכוח המשיכה פועל בדיוק באותו אופן בתל אביב, בניו יורק ובטוקיו, ההתנהגות אנושית – שבה עוסקים מדעי החברה - תלויה בהקשרים ספציפיים ועשויה להשתנות במקומות שונים ובזמנים שונים.

תנועת המחאה החברתית קוראת לסדר יום כלכלי-חברתי חדש, שבמרכזו הגדלת תקציב המדינה והפניית יותר משאבים לשירותים חברתיים. כולם מבינים שהגדלת התקציב תחייב גם הגדלה של שעורי המס שהציבור משלם.
מסקנותיה של ועדת טרכטנברג נדחו ע"י מנהיגי המחאה החברתית מכיוון שהועדה לקחה את התקציב הקיים כנתון וסירבה להגדיל אותו. מצדדי הגישה הסוציאל-דמוקרטית אינם רואים בעיה בהגדלת התקציב (ובמקביל הגדלת המסים), ומצביעים על מדינות סקנדינביה כדוגמה לכך שניתן לשלב מסים גבוהים ביחד עם רמת חיים גבוהה. לאור זאת מעניין להשוות את מצבה הכלכלי-חברתי של מדינת ישראל לאחת המדינות שמשמשות כמודל לחברה סוציאל-דמוקרטית מצליחה – דנמרק.

עמותות רבות נאלצות להתמודד עם הדרישה להראות הוכחה מדעית לכך שהתכניות שלהן אכן עובדות. קחו למשל את סיפורה של עמותת New Futures ממדינת וושינגטון בארה"ב שמפעילה תכניות העשרה לילדי מהגרים ממקסיקו. מטרת התכנית היא לסייע לילדים, שבאים ממשפחות עניות ששפת האם שלהם אינה אנגלית, להיקלט בבתי הספר היסודיים בארה"ב.
בעקבות לחץ של השלטונות המקומיים ערכה העמותה מחקר הערכה שבדק האם  81 הילדים שהשתתפו בתכניות של העמותה שיפרו את יכולת הקריאה שלהם (שנבדקה באמצעות מבחן קריאה סטנדרטי) ביחס לקבוצת ביקורת של 384 ילדים שגרים באותה שכונה. לאכזבתם של מנהלת העמותה וצוותה המבחנים הסטטיסטיים לא הראו על שיפור ביכולת הקריאה של הילדים שנבדקו (המקרה מתואר במאמר Evaluation Blues שהתפרסם ב- Stanford Social Innovation Review). האם המסקנה מכך היא שהתכנית איננה עובדת ולא כדאי להשקיע בה?

מגבלות המדידה (חלק שני)

מגבלות המדידה (חלק ראשון)

הממשלה ה- 32    מקור:משרד רוה"מ

אחד הנושאים ה"חמים" בדיון הציבורי שהתעורר בעקבות המחאה החברתית, הוא מהו המשקל הרצוי של הממשלה במשק. בשנת 2010 היה משקלה של ההוצאה הציבורית 42.6% מתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), לעומת46.9% בשנת 2000. למעשה משקלה של ההוצאה הציבורית מתוך התמ"ג נמצא במגמת ירידה בשלושים השנים האחרונות: בשנת 1990 הוא היה 54.8% ואילו ב- 1980 הוא היה 70.5%.

פעילות עסקית במלכ"רים  (חלק שלישי)

הסיבה העיקרית שבעטיה רוצות עמותות לפתח פעילות עסקית היא על מנת ליצור לעצמן מקורות הכנסה עצמאיים. הדרך הפשוטה ביותר להשגת מטרה זו היא באמצעות "סבסוד צולב”, קרי: פעילות עסקית שהיא חלק ממטרות העמותה, אך במקביל היא גם רווחית ויכולה לסבסד פעילויות אחרות שעבורן העמותה מתקשה להשיג מימון. להלן מספר דוגמאות לסבסוד צולב.

  פעילות עסקית במלכ"רים  (חלק שני)

פעילות עסקית במלכ"רים  (חלק ראשון)

מידי כמה שנים פורץ משבר פיננסי שמביא לירידה בהכנסות במגזר השלישי. בתקופות כאלה עולה הנושא של פעילות עסקית במלכ"רים, כפתרון קסם לבעיות המגזר. על פניו הטיעון נשמע מאוד מפתה: במקום להסתמך על תרומות ועל הממשלה, ארגונים חברתיים צריכים לפתח לעצמם מקורות הכנסה עצמאיים ובכך ליצור לעצמם עצמאות כלכלית.

לאחרונה עלה הנושא של פעילות עסקית במסגרת מלכ"רית גם בכנס של מנהיגות אזרחית, כפתרון לירידה בהיקף התרומות. פעילות עסקית במלכ"רים היא נושא מורכב, שבכוונתי לעסוק בו בהרחבה במדור זה. אולם לפני שנרד לעומקו של העניין, חשוב לקחת צעד אחד אחורה ולהסתכל על הנושא עם קצת פרופורציה.

בספרם “ניהול ממוקד – לעשות יותר עם מה שיש" מקדישים פרופסור בעז רונן ושמעון פס פרק לתמחיר תחת הכותרת "עוולות התמחיר הקלסי". הקורא בוודאי יתמה מהו אותו "עוול" שבגינו זכה התמחיר לכותרת כזאת.

תמחיר הוא המונח העברי למושג Cost Accounting שמשמעו ייחוסן של עלויות לפעילויות השונות של הארגון ולתפוקות שלו. כהערת אגב אציין שהמקבילה העברית למונח Pricing – קביעת מחיר – היא “המחרה”.

במאמר בשבוע שעבר הצגתי סימן שאלה לגבי היכולת למדוד את הערך הכלכלי של תכניות חברתיות. הבעיה נעוצה בכך שהתחשיבים הכלכליים הסטנדרטיים (כמו למשל מודל היוון תזרים המזומנים – DCF) תלויים באופן כמעט מוחלט בהנחות שאנחנו עושים. כתוצאה מכך תחשיבים כלכליים רבים פועלים על פי העיקרון שמוצג במשל הפותחן -  נניח שיש לנו פותחן ועכשיו בוא נפתח את הקופסה.

במאמר שהתפרסם בשבוע שעבר במדור זה, העליתי את השאלה האם  עמותה גדולה עדיפה על פני עמותה קטנה? הרקע לשאלה זו הוא העובדה שרובו הגדול של התקציב שמועבר לעמותות ע”י משרד הרווחה (מעל 70%), מתרכז אצל 65 עמותות גדולות. למעשה 10% מהעמותות מקבלות קצת יותר מ- 70% מהתקציב.

אחד מכלי הניתוח המקובלים במגזר העסקי הוא עיקרון פרטו, שנקרא גם "עיקרון המעטים החשובים". וילפרדו פרטו היה כלכלן אנגלי בן המאה ה-19, שמצא שהקשר בין סיבות לתוצאות מתאפיין לעתים קרובות בכך שרוב התוצאות נובע מחלק קטן מהסיבות. על מנת להמחיש את יישומו של עיקרון פרטו בארגונים חברתיים נסתכל על הדוגמה הבאה שמבוססת על דו"ח אנליזה של ארגון מידות שנעשה לעמותת עלם בשנת 2008.

מערכת היחסים בין עמותות לתורמים היא מורכבת ומתסכלת עבור שני הצדדים. אחת הבעיות העיקריות היא מערכת ציפיות לא ראליות של תורמים, והחשש של צוות העמותה להתעמת אתם בנושא זה. תורמים רוצים בדרך כלל לדעת באיזה אופן השתמשה העמותה בכספי התרומה שלהם. למרות שגישה זו איננה יעילה במיוחד (עדיף היה לשאול מה הושג באמצעות כספי התרומה), היא עדיין הגישה המקובלת. הבעיה מתחילה כאשר דרישות הדיווח של התורם חורגות מהרזולוציה שמסוגלת לספק מערכת הדיווח החשבונאית של הארגון.

עמותות המספקות שירותים חברתיים שממומנים ע"י משרדי ממשלה, מחויבות בד"כ להתמודד במכרזים על מנת לזכות בחוזה הממשלתי. בשנים האחרונות הצטרפו למעגל המתמודדים גם חברות עסקיות שמתחרות בעמותות על מתן שירותים בתחומים שבאופן מסורתי היו נחלתם הבלעדית של ארגוני המגזר השלישי. האם יש יתרון לחברות עסקיות על פני לעמותות? לפני כשבועיים התפרסם בדה-מרקר מאמר של יגאל בן-שלום – יו"ר מנהיגות אזרחית – שבו נטען שעמותות מופלות לרעה במכרזי ממשלה מכיוון שהן נדרשות לשלם מס שכר. הטענה של המאמר היא נכונה - עמותות אכן מופלות ביחס לחברות עסקיות, אבל לא לרעה אלא דווקא לטובה. על מנת להסביר זאת נסתכל על הדוגמה שלהלן שמציגה תחשיב עלויות למכרז של עמותה ושל חברה עסקית.

 

אחת העמותות הידועות בארץ קבלה לאחרונה פנייה מאיש עסקים שהוא הבעלים והמנהל חברה עסקית ידועה. אותו אדם החליט להקדיש חלק מזמנו ומכספו לפילנתרופיה ופנה לעמותה בהצעה לתרום לה כסף, ובנוסף לכך גם לנהל אותה. הנחת המוצא שלו הייתה שמכיוון שהוא הצליח בעולם העסקי יש לו את כל הכישורים לנהל ארגון חברתי.

מערכת היחסים בין תורמים לעמותות מלווה לעתים קרובות בתסכול רב משני הצדדים. התורמים רוצים לדעת שכספם יועד למטרות טובות, ועל מנת להבטיח זאת הם דורשים מהעמותה המקבלת דיווחים מפורטים על ניצול הכסף. העמותות מצד שני, כורעות תחת הנטל של דרישות הדיווח השונות של כל תורם. יתרה מזאת חלק גדול מהדיווחים נעשה באופן ידני וכרוך גם בצילום ושליחה של העתקי מסכים (קבלות, תלושי שכר וכיוב') לתורם. עם כל זאת, דרישות הדיווח הקפדניות אינן מבטיחות שכספי התרומות ינוצלו בדרך יעילה. 

הסתכלות קצרת טווח פוגעת בארגוני המגזר השלישי
התנהלותה של עיריית באר שבע כלפי עמותת חוסן (להלן הידיעה המלאה) ממחישה את העובדה שהממשלה והרשויות המקומיות מאמצות הסתכלות קצרת טווח על ארגוני המגזר השלישי. הסוגיה היא קיצוץ בתמיכה לשנת 2010 עקב אי ניצול לכאורה של הכספים שניתנו בשנים קודמות.

עמותות רבות מתמודדות עם הסוגיה של ניהול רזרבות כספיות. כספים לטווח קצר שמיועדים לתשלומים שוטפים, יתרות לטווח ארוך יותר שמיועדות למימון תוכניות עתידיות או רזרבות חופשיות, כולם דורשים ניהול ותשומת לב. להלן אציג מספר כללי  "עשה זאת בעצמך" פשוטים שיכולים לסייע למנהלי הכספים בסוגיה זו.