ראשית תורמים וקרנות אינם ממהרים להיכנס לנעליה של הממשלה כאשר היא מפסיקה לממן שירותים. קשה לדמיין קרן שלוקחת על עצמה מימון שירותי רווחה שכרוך בהתחייבות ללא מגבלת זמן. בנוסף לכך מכירת שירותים לממשלה דורשת התמחות ספציפית, שהיא שונה מההתמחות שנדרשת לצורך גיוס משאבים מקרנות או מתורמים פרטיים. ארגוני רווחה שמתמחים בעבודה מול הממשלה יצטרכו להשקיע משאבים ניכרים על מנת לפתח התמחות נוספת בגיוס משאבים מתרומות. לבסוף, המחקר של חברת ברידג'ספאן מצביע על כך שעמותות שהצליחו לצמוח ביססו את מודל המימון שלהן על מקור עיקרי אחד, ולא ניסו לגוון את מקורות ההכנסה שלהן.

כיצד אם כך יכולים ארגוני רווחה להתמודד עם הירידה בהכנסות שהביא המשבר הכלכלי. להלן מספר עצות:

א. גיוון הכנסות בתוך הממשלה:

עמותות יכולות לנסות לאתר מקורות הכנסה נוספים בתוך הממשלה. גיוון ההכנסות יכול להיות על בסיס גאוגרפי או על בסיס תכני. כך למשל עמותה שעובדת באזור גאוגרפי מסוים ומקבלת מימון מהרשות המקומית יכולה לנסות לשכפל את המודל לאזורים נוספים ולגייס מימון מרשויות נוספות. דרך אחרת היא לנסות להרחיב את מודל השירות באופן כזה שניתן לבקש מימון ממשרד ממשלתי נוסף (לדוגמה רווחה וחינוך). 

ב. התייחסות לצוות המשרד הממשלתי שמולו עובדים כאל לקוחות:

עמותות רואות בדרך כלל את מקבלי השירות כלקוחותיהם בעוד שהמשרד הממשלתי שמולו הם עובדים נתפס כמכשלה בירוקרטית שצריך לעבור אותה על מנת להשיג את המטרה. אולם על מנת להצליח עמותות שעובדות בעקר מול הממשלה צריכות להתייחס למשרדי הממשלה שמממנים אותן כאל לקוחות שצריך "למכור" להם את השירות. הניסיון להבין את הבעיות והקשיים של הצד השני יאפשר לעמותות להציע פתרונות יצירתיים ולנסות למתן את הירידה בהכנסות.         

ג. השלמת המקורות הממשלתיים (במידת האפשר):

ישנם ארגונים שהצליחו ליצור מקורות הכנסה משלימים למימון הממשלתי, למשל באמצעות גבייה חלקית עבור שירותים או גביית כספים מחברות ביטוח. לאלטרנטיבה זאת יש מחיר, מכיון שלעתים היא מחייבת את הארגון לשנות את האופן שבו ניתן השירות ולבנות מנגנוני גביה חדשים. חשוב להקפיד על פרופורציות נכונות: אם 80% מהמימון מגיע ממקורות ממשלתיים, אבל 80% מזמן המנכ"ל מוקדש לגיוס ממקורות אחרים, יש בעיה במודל העבודה.  

מערכת כספים